יש מנות שאוכלים כדי לשבוע, יש מנות שאוכלים כדי להתענג, ויש מנות שהן פשוט... הלב שלכם בתוך סיר. הצ'יקן מסאלה הירוק של אבא שלי, יואל ז"ל, הוא בדיוק המנה הזו.

אם הייתם שואלים את שחף הצעיר, הנער המתבגר, מה המאכל האהוב עליו בעולם...

התשובה הייתה נורית בתוך שנייה וחצי. לא המבורגר, לא פיצה. העוף הירוק של אבא. אני לא מגזים כשאני אומר לכם שהייתי מסוגל לפרק סיר שלם לבד. ואני מדבר איתכם על סדר גודל של 30 חתיכות עוף (!) בארוחה אחת. זה היה טקס של טורף, של אהבה, של רעב שאי אפשר להשביע.

אבא, עם החיוך השקט והעיניים הטובות שלו, קלט את זה מהר מאוד. הוא הבין שאם הוא רוצה שיישאר משהו לשאר המשפחה לשבת, הוא צריך אסטרטגיה. אז במשך שנים, זה היה הנוהל בימי שישי בבוקר: על הגז עמדו שני סירים ענקיים. סיר אחד לכל המשפחה, וסיר אחד – רק בשבילי. הוא היה מכין את זה באהבה אינסופית, מוסיף את תפוחי האדמה שידע שאני אוהב, בידיעה שהבן שלו הולך להתענג על כל ביס וביס.

הטעם של הגעגוע מאז שאבא הלך, המנה הזו הפכה למשהו אחר. היא כבר לא רק "טעימה בטירוף". היא זיכרון חי. בכל פעם שאני מעמיד את הסיר הזה, כשהריח של הכוסברה המטוגנת עם השום והפלפל מתחיל לעלות ולהשתלט על המטבח, הגרון שלי מתכווץ והלב מתרחב בו זמנית. זה הרגע הזה, שבו אני מחייך מאושר כי הריח הזה הוא "בית", ובו זמנית מזיל דמעה כי אני כל כך מתגעגע ליד שלו, לנוכחות שלו במטבח לידי.

וזה לא רק אני. יש לי חבר טוב, נדב. עד היום, בכל פעם שהוא מכין את המסאלה הזו, הוא שולח לי הודעה או מתקשר בהתרגשות: "שחי, הכנתי את העוף! איזה ריח, אני נזכר באבא שלך!". זה הכוח של המנה הזו. היא משאירה חותם. כל מי שטועם אותה – פשוט מתעלף. יש בה עומק של טעמים שאי אפשר להסביר, חריפות שפותחת את הצ'אקרות ונחמה שעוטפת אותך מבפנים.

הסוד לטעם המושלם (תכלס) לפני שאנחנו צוללים למתכון, קבלו טיפ של זהב שאבא לימד אותי: המנה הזו היא כמו יין טוב – היא משתבחת עם הזמן. ביום שישי, כשהיא יוצאת מהאש, היא מדהימה. אבל בשבת בצהריים? אחרי שהעוף ותפוחי האדמה ישבו לילה שלם בתוך הרוטב הירוק וספגו את כל הטעמים... שם קורה הקסם האמיתי. הטעמים מעמיקים, החריפות מתאזנת, והבשר הופך לנימוח ברמה אחרת.

אז הנה הוא, המתכון הכי אישי שלי. תכינו אותו לאנשים שאת