אני שחף.
ואני מבשל את הודו
בישראל.
בן לאבא שנולד בפונה שבהודו, ולאמא עיראקית. גדלתי בין שני עולמות — ארון תבלינים מיוחדים בצד אחד של המטבח, וסיר פתיתים, פיתות ושניצל בצד השני. לקח לי עשרים שנה להבין שזה לא סתירה. זה המתכון.
אבא שלי נולד בפונה. אני נולדתי עם ריח הקארי בבית.
גדלתי בבית ששני עולמות נפגשו בו. אבא שלי עלה מפונה שבהודו בגיל צעיר — הוא הביא איתו ארון תבלינים, כמה צנצנות אבק עם שמות בהינדי, ומטבח שעבד לפי כללים שלו. אמא שלי, עיקראית במוצאה, למדה את הכללים האלה בסבלנות של דור.
בילדות לא הבנתי שזה מיוחד. אצלנו, כל צהריים אכלנו אורז, בערב ראשון עשו Egg Curry, בחמישי דג מטוגן במסאלה עם צ'אטני ירוק חריף, בשישי שבת — עוף ירוק מבושל מסאלה ירוקה שאבא טחן מחדש כל פעם, ובחגים? חגיגות קטנות עם כל מיני דברים שונים ומשונים.
רק כשהזמנתי חבר לארוחה בגיל 14 הבנתי — "מה זה הריח הזה?" הוא שאל. "סתם אוכל בית," עניתי. הבנתי שהבית שלי מדבר שפה שלמה שאין לה שם בעברית.
״הבית שלי מדבר שפה שלמה שאין לה שם בעברית.״
בגיל 24 עליתי למטוס למומבאי. יצאתי משם אדם אחר.
הטיסה הראשונה להודו לא הייתה טיול — הייתה חיפוש. רציתי לדעת אם הילדות שלי היא זיכרון אמיתי או משפחתי. נחתתי במומבאי ב־2 לפנות בבוקר, והריח הפגיש אותי עם משהו שלא ידעתי שאני מכיר.
7 חודשים שוטטתי בין מדינות. עליתי לרכבות בלי לדעת לאן. ישבתי במטבחי רחוב ברג׳סטאן וקילפתי זנגביל עם סבתות שלא דיברו מילה באנגלית. בקראלה דייג לימד אותי לאפות דג בעלי בננה על פחמים. בפונה — העיר שאבא נולד בה — מצאתי בן דוד רחוק של אבא, ואכלנו יחד דאל מאסור שטעמתי בדיוק כמו בבית.
הבנתי שהודו היא לא מקום. היא לא מדינה. הודו זה עולם! הודו היא איך שאתה אוכל. איך שאתה שם תבלין, איך שאתה מחכה, איך שאתה חולק. איך שאתה נושם.
״הודו היא לא מקום. הודו זה עולם!״
אוכל הוא לא דלק. אוכל הוא שיחה.
האוכל ההודי לימד אותי דבר אחד מעבר לכל — סבלנות. הבצל חייב להיות זהוב לפני שמוסיפים את התבלינים. התבלינים חייבים להתעורר לפני שמוסיפים עגבנייה. העגבנייה חייבת להישבר לפני שמוסיפים בשר. כל שלב מחכה לקודם. ואם מזרזים — הכל נופל.
במערב אנחנו חושבים על אוכל כעל ביצוע. בהודו אוכל הוא שיחה. בין מי שמבשל למי שאוכל, בין התבלין לאש, בין הדור שלמד למי שלומד עכשיו.
זה מה שאני מנסה להעביר בסדנה — לא מתכון. אלא גישה. איך לחכות. איך להריח. איך לתת לטעם לספר את עצמו.
״לא מתכון. גישה.״
מעל 1000 אירועים. אלפי סועדים. הכל התחיל בערב אחד.
בשנת 2015 למדתי וגרתי ביער קסום בקיבוץ הרדוף - זה היה בדיוק אחרי שחזרתי מהטיול השני שלי בהודו. חבר שהתגעגע לטעמים מהודו, ביקש שאכין ארוחת ערב הודית, מיד קפצתי על הרעיון. באותו הערב, כשראיתי אותו טועם מהפלאק פאניר שהכנתי, וטס מיד במחשבות היישר להודו.. הבנתי שזה בדיוק מה שאני רוצה לעשות - להביא את הודו, לכאן!
עשר שנים וחצי אחרי, עשיתי למעלה מ־1000 אירועים פרטיים, העברתי מאות סדנאות לזוגות וקבוצות, האכלתי עשרות אלפי אנשים בפסטיבלים וירידי אוכל, וביקרתי בהודו שלוש פעמים כדי להעמיק את הלימוד.
הכי יפה — רוב הלקוחות חוזרים. זוג שעשה איתי סדנה לוקח אותי לארוחת יום הולדת. הארוחה הזו מובילה לחינה של ארבעים איש. ככה נבנית קהילה — מנה אחרי מנה, ערב אחרי ערב.
״ככה נבנית קהילה — מנה אחרי מנה, ערב אחרי ערב.״
מפונה עד תל אביב — ציר הזמן של הודו זה כאן.
ארבעים שנה בשמונה נקודות. משפחה, מסע, מטבח וקהילה שנבנית מנה אחרי מנה.
פונה → ישראל
אבא שלי, יואל, אח בכור במשפחתו, ובן 13 בלבד. עולה מפונה לישראל. חיים שלמים בארץ, בין תבלינים הודים, ריחות השוק ברמלה, ונסיון להפוך לישראלי. אבא יואל גדל והיה למורה ומנהל בית ספר. אבל תמיד שמר על המטבח שלנו עם נגיעות הודו
הסיפור המשפחתיילדות במטבח
אני נולד לתוך בית שבו חמישי בצהריים זה דג במסאלה חריפה, שישי זה עוף ירוק פיקנטי ומלא ארומה, אורז בסמטי הוא הבסיס לכל דבר, ובבית של סבתא תמיד יש ריח של מטבח הודי כשברקע הטלויזיה ההודית פתוחה. ובחגים..? חגיגה מלאת טעמים ומאכלים מיוחדים מסבתא שרה.
שורשיםהטיסה הראשונה להודו
שבעה חודשים. מומבאי, דלהי, רג׳סטאן, ופונה, דרמסאללה, קשמיר ולדאק. חזרתי אחר, חזרתי מאוהב, חזרתי להיות ילד הודי עם אור בעיניים ועקצוץ בידיים. עם יומן מלא ריחות, וראש מלא חלומות. ושם נולד הרעיון "הודו זה כאן".
המסעהחקירה הקולינרית המעמיקה
חזרתי להודו, עם 2 החברים הכי טובים שלי, הפעם עם כוונה ברורה יותר. לחקור, להריח, לטעום וללמוד כל מה שאני רק יכול - על העולם העצום והבלתי נגמר הזה שנקרא "אוכל הודי"
מקצוענותהערב הראשון
שולחן מלא בחברים, 2 מהם כבר חוו והתגעגעו לטעם של האוכל ההודי, התפריט היה מאוד צנוע, פלאק פאניר, צ'אפטי, צ'אטני ירוק של סבתא.. כף מלאה בפאלק פאניר התקרבה לפה, העיניים נעצמו והזיכרונות הציפו בבת אחת! אז, ושם, הבנתי את הייעוד האמיתי שלי
נקודת מפנההסדנה הראשונה
בחור מקסים הזמין אותי לחגוג יום הולדת לבת הזוג שלו. רק שניהם ואני בבית מקסים על הים בהרצליה. מרוב ההתלהבות וההתרגשות בניתי להם תפריט של 12 מנות שאת כולן הכנו ביחד - סיימנו את הערב הזה לפנות בוקר :) עייפים, שבעים, וכל כך מאושרים! משם, התחלתי לנסוע בכל רחבי הארץ עם קופסאות תבלינים וארגזי ירקות טריים - והבאתי את הודו לכל פינה בארץ
פיצול השירותהביקור השלישי בהודו
הפעם חזרתי כדי להעמיק באוכל הרחוב. וגם להביא איתי בחזרה לארץ את כל מה שהיה חסר לי - כדי להגשים חוויה הודית מלאה! צלחות וקערות הודיות מהממות, עשרות סוגי תבלינים, כלי בישול ייחודיים ועוד.
העמקההיום — כאן
סדנאות, סעודות שף, אירועים, פאפא מבשל. מעל 1000 אירועים מאחוריי. עשרות אלפי סועדים. וסיפור שממשיך להיכתב כל שבוע מחדש.
הווה