המתכון המושלם שלי לנאן הודי (בלי טנדור ובלי תירוצים)

יש רגע אחד בהודו שאי אפשר לשכוח. הרגע שבו נוחתת לך על השולחן סלסלה קטנה, ובתוכה נח בצק זהוב, מנומר בנקודות שחורות של חריכה, שמעלה אדי חום וריח משוגע של שום וחמאה. זה הרגע שבו הבנתי שכל מה שחשבתי שאני יודע על פחמימות הולך להשתנות לחלוטין.

הביס ששינה הכל (ולא, לא גדלתי על זה)

תראו, בניגוד למה שאנשים חושבים, לא גדלתי על ריחות של נאן באוויר. אבא יואל אמנם הכין אוכל הודי מטורף בבית בימי חופש שלו, אבל נאן דורש טנדור. טנדור זה תנור חימר הודי שמגיע בקלות ל-400 מעלות. לאבא שלי לא היה כזה במטבח שלנו בבית.

הפעם הראשונה שבאמת הבנתי מה זה נאן הייתה כשגיליתי את הודו. הייתי בן 24, בטיול הגדול הראשון שלי.

ישבתי בדאבה קטנה, רעש פסיכי של צפירות מכל כיוון. ואז הוא הגיע. קרעתי אותו בידיים, שמעתי את הפריכות העדינה מבחוץ, והרגשתי את העננות הרכה והחמה מבפנים. טבלתי אותו ברוטב, והעולם פשוט עצר.

### אלף דרכים להרוס בצק תל אביבי

כשחזרתי לארץ, הייתי בטוח שאני מפצח את זה בשנייה. כמה קשה זה יכול להיות? קמח, מים, קצת שמרים, יאללה למחבת.

תכלס? זה היה אסון. הניסיון הראשון יצא כמו פיתה עיראקית שנדרסה. הניסיון השני הרגיש כמו סוליה של נעל צבאית ישנה. בלוטות הטעם שלי צעקו, אבל הפעם מייאוש.

הגעתי למצבים מגוחכים בבית. ניסיתי לאפות על אבני שמוט של פיצה. בשלב מסוים אפילו ניסיתי להדביק בצק לדפנות של סיר לוהט הפוך על הגז. כמעט שרפתי את המטבח, ואמא כרמלה כמעט זרקה אותי מהבית (למרות שהיא תמיד נתנה לי חופש מוחלט שם).

אבל אז הבנתי. לא צריך טנדור. צריך חום אגרסיבי, מחבת ברזל כבדה, וטכניקה פשוטה של מים ומכסה. ברגע שקלטתי את זה - הכל השתנה.

המתכון: נאן מחבת שיעיף לכם את הפוני

**מה צריך? (ל-6-8 יחידות יפות)**

* 500 גרם קמח לבן רגיל * 1 כף שמרים יבשים * 1 כפית סוכר * חצי כוס יוגורט טבעי (או קרם קוקוס לטבעונים) - זה הסוד לרכות! * 1 כוס מים פושרים (פלוס מינוס, תלוי בקמח) * 1 כפית מלח

* לציפוי: גהי (חמאה מזוקקת) או חמאה רגילה מומסת, והמון שום כתוש וכוסברה קצוצה.

**איך עושים את זה?**

1. **הבצק:** בקערה גדולה מערבבים קמח, שמרים וסוכר. מוסיפים את היוגורט והמים ומתחילים ללוש. כשמתגבש בצק, מוסיפים את המלח. לשים בערך 8-10 דקות עד שמקבלים בצק חלק, גמיש, כזה שפשוט כיף לגעת בו. 2. **המנוחה:** מכסים במגבת לחה ונותנים לו לנוח שעה וחצי עד שהוא מכפיל את הנפח. 3. **הכדורים:** מוציאים אוויר, מחלקים לכדורים בגודל של כדור טניס קטן, ומניחים לעוד 15 דקות של שקט. 4. **הפתיחה:** מרדדים כל כדור לעלה אליפטי. לא דק מדי כמו לאפה, אנחנו רוצים בשרניות. 5. **האש:** מחממים מחבת ברזל (או מחבת נון-סטיק עבה) על האש הכי גבוהה שיש לכם. מברישים צד אחד של הבצק במעט מים, וזורקים למחבת כשהצד הרטוב כלפי מטה. 6. **הקסם:** מכסים מיד במכסה! זה מה שכולא את האדים ומנפח את הבצק. אחרי דקה, פותחים. רואים בועות מטורפות? הופכים לעוד חצי דקה של חריכה בצד השני. 7. **הפיניש:** מוציאים, ומיד - כשהוא עוד רותח - מברישים בנדיבות בגהי ושום. אתם תשמעו את ה"טסססס" של החמאה פוגשת את הבצק החם, והריח... יואו.

תכלס? מאז שפיצחתי את זה, אין ארוחה הודית אצלי בלי ערימה של נאן חם באמצע השולחן. זה פשוט, זה ממכר, וזה גונב את ההצגה לכל תבשיל שתשימו לידו.

מי הולך להרוס את הדיאטה בסופ"ש הקרוב ולהכין? ספרו לי איך יצא!

רוצים עוד מתכונים והשראה? עקבו אחריי ברשתות החברתיות.